לירון שני

דוקטורנט, אוניברסיטת תל אביב.

עמית מחקר, המחלקה לאנתרופולוגיה באוניברסיטת הרווארד.

תחומי עניין: אנתרופולוגיה של הסביבה, אנתרופולוגיה פוליטית, טבע-תרבות, האנושי-והלא אנושי, חקלאות, אנתרופולוגיה ישראלית, התיישבות ולאומיות, ההתיישבות החדשה במזרח לכיש, הערבה.

 

עבודת התיזה שלי, “מרשם לטבע – מפגשים מהסוג המודרני – המפגש בין מפוני גוש קטיף והארגונים הירוקים סביב ההתיישבות ביישוב מרשם”, אשר נעשתה במסגרת המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיהבעברית, התמקדה במאבק סביב הקמת הישוב מרשם, ישוב חדש במזרח לכיש. המאבק אשר התרחש בין אנשי ארגוני הסביבה אשר התנגדו אליו ומפוני גוש קטיף אשר דחפו להקמתו. דרך בחינת הדיכוטמיה בין טבע לתרבות בחברה המודרנית, בחנה העבודה את הפרשנויות השונות של שתי הקבוצות לטבע, תפיסת ‘אדמה’ של מפוני הגוש, אל מול תפיסת ‘הסביבה’ של אנשי ארגוני הסביבה. מסגור זה איפשר לבחון את תפיסותיהן באשר לעיצוב המרחב, את היחס בין לאומיות לשמירת טבע, את תפקידה של פרקטיקת ההתיישבות ואת תרגום הערכים ההגמוניים לפרקטיקות שלטוניות.

 

מאמר המבוסס על התיזה, פורסם ב-2012 בסוציולוגיה ישראלית – “מרשם לטבע: הטבע בין אדמה לסביבה – המאבק על הקמת הישוב מרשם במזרח לכיש“. סוציולוגיה ישראלית (14), 57-82.

 

 

עבודת הדוקטורט שלי, “פלפלים אדומים ושיטות מצהיבות: פוליטיקה וטבע ביחסים שבין חקלאות וסביבה בערבה”,  מרחיבה את נקודת המבט של התיזה ובה אני מתמקד ביחסים בין האדם לסביבה בצורה רחבה יותר. העבודה מבוססת על מחקר אנתרופולוגי בערבה התיכונה ומתמקדת באופנים בהם מתעצב העולם החברתי של אנשי הערבה תוך כדי מערכות היחסים שלהם עם סביבתם: אדמה ומרחב, מים, גידולים חקלאים, בעלי החיים והצמחים שמסביבם. הפריזמה התאורטית של המחקר משלבת ניתוח המתח בין טבע לתרבות יחד עם הנסיונות לפתור ולאתגר אותו מצד אחד; ובחינת היחסים בין האנושי והלא אנושי בתוך הניתוח החברתי מהצד השני. עבודת השדה האתנוגרפית אשר בבסיס המחקר, נמשכה לאורך השנים 2010-2013 וכללה יותר ממאה ראיונות עומק עם חקלאים ותושבים בערבה, אנשי ארגוני הסביבה, פקידי מדינה, מדענים ואחרים; עשרות תצפיות בישיבות, ארועים שונים, כנסים, פגישות  וניתוח מסמכים רלוונטים רבים. באופן אמפירי, העבודה בוחנת את מערכת היחסים בין בני האדם וסביבתם בעזרת ‘אנתנוגרפיה של הנוף’ (Rafflses, 2002) המשלבת חקלאים, פעילי סביבה, מדענים, פקידי מדינה לצד עצי שיטה, פלפלים, מאגרי מים וכו’, המאפשרת להציג תמונה מקיפה של יחסי אדם וסביבה בערבה והכוחות אשר מעצבים אותם.

 

במקביל למחקר האקדמאי, אני מאמין גדול ביצירת קהילות אקדמאיות פעילות ומגובשות, לצד קשר בין קהילות אלו לבין הציבור הרחב. במסגרת זו הייתי בין מייסדי פקפוק, עיתון הסטודנטים של המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולגיה באוניברסיטה העברית. אני חבר בועדת ההיגוי של קהילת חוקרי סביבה וחברה באגודה הסוציולוגית ושותף לפעילותה בנסיון לקדם את תחום הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה של הסביבה למוכר יותר בישראל. פרויקט אחר הינו הנסיון להפוך את האנרתופולוגיה למוכרת ומשפיעה יותר בישראל. במסגרת זו הקמתי יחד עם נעם קסטל את אתר האינטרנט ‘בחברת האדם’, ששימש במה לאנתרופולוגים ישראלים להציג את עצמם, את מחקרם ואת נושאי ההרצאות שהן יכולים לתת, לקהל הרחב (האתר שולב בתוך אתר האגודה האנתרופולוגית כ’אנתרופולגיה בישראל’). במקביל, אני מנהל את דף פייסבוק ‘בחברת האדם’ על אנתרופולוגיה בישראל ובעולם, אשר יש לו כבר למעלה מאלף עוקבים.

 

פרסומים לא אקדמאים:

2009. פוליטיקה אנתרופולוגית: האם על האגודה האנתרופולוגית לצאת בגילוי דעת פוליטי? פקפוק 11.

2010. בין אג’נדה מוסרית  לכלי מחקרי – אנתרופולוגיה יישומית בישראל. פקפוק 17.

2010. בין סביבה וקהילה: על המתח המובנה בין שמירה על הסביבה ואידיאל הקהילה. פקפוק 18.

2011. שבעים פנים לציונות. מקור ראשון: מוסף עמדה – האם הירוקים הם פוסט ציונים?

2012. עם נעם קסטל, אנתרו פה לוגי? קריאה להנכחת הידע האנתרופולוגי בזירה הישראלית. פקפוק 31.

2013. חיידקים, אנשים וחברה – אתגרים חדשים לאנתרופולוגיה של טבע, תרבות ומה שביניהם. פקפוק 43.

2013. בין חזירים לפוליטיקה – על אנתרופולוגיה, סביבה והיחסים ביניהם. פקפוק 45.

2014. עם נעם קסטל. צאו מהשיחים – על פק ופוק: פקפוק חוגג 50. פקפוק 50.

2014. החרם האקדמי על ישראל: החלטה בכנס האנתרופולוגי החשוב בעולם. העוקץ. 06.12.14

2014-2015. מסמני דרך- האנשים שעושים את האנתרופולוגיה.

 



פעילויות והצעות

אשמח להתראיין

הרצאות למבוגרים

הרצאות לבתי ספר

הרצאות בחינוך הלא פורמלי

תחומי עניין

אנתרופולוגיה יישומית ומעורבת

החברה בישראל

סביבה, חקלאות ואוכל

קהילה, כפר ועיר