משכית הודסמן

במחקר הדוקטורט אני חוקרת את המשמעות של אוכל במערכת החינוך הישראלית, מן הספקטרום האתני, מגדרי, מעמדי, דתי ולאומי. אני מבקרת בעשרות מוסדות חינוך לצורך כך ומתמקדת במופעי אוכל כמו ארוחת העשר, קבלת שבת, ימי הולדת ועוד במערכת החינוך האוכל הוא עניין בעל חשיבות ניכרת. סביבו נוצרת זירה מרכזית לעיצוב זהויות, העברת ערכים והבניית יחסי כוח חברתיים. מחקרים קודמים שעסקו באוכל במערכת החינוך התמקדו בהיבטים התזונתיים והבריאותיים של אוכל במוסדות חינוכיים, והתעלמו ממשמעויותיו התרבותיות, החברתיות והפוליטיות. פער זה במחקר בולט במיוחד במערכת החינוך הישראלית, המתאפיינת בסגרגציה מובנית בין זרמי חינוך על בסיס אתני, דתי ולאומי. המחקר נשען על ההנחה כי למערכת החינוך יש חלק בעיצוב המציאות החברתית בישראל. בחינת האוכל במערכת החינוך כזירה מרכזית שבה מגולמים מתחים חברתיים ותרבותיים, עשויה לספק הבנה מעמיקה על האופן שבו מתעצבת המציאות החברתית בישראל. המחקר מבקש להתחקות אחר המנגנונים המורכבים שבאמצעותם מתעצבות זהויות, ונרקמים יחסי כוח במערכת החינוך, וזאת באמצעות חקר האוכל. ממצאי המחקר עשויים לתרום להבנה תאורטית ומעשית של תפקיד האוכל בעיצוב חוויות הלמידה והסוציאליזציה של תלמידים. התובנות שיעלו מהמחקר עשויות להיות רלוונטיות לא רק למערכת החינוך הישראלית, אלא גם למערכות חינוך במדינות אחרות המתמודדות עם אתגרים דומים של גיוון תרבותי ומורכבות חברתית. יתרה מכך, המחקר עשוי לספק תובנות להבנה רחבה יותר של האופן שבו אוכל מוסדי משמש ככלי לעיצוב זהויות ויחסי כוח במוסדות המאופיינים במבני פיקוח דומים כגון בתי חולים, בתי כלא וצבא. מחקר התזה התמקד בחקר מקרה של המטבח החינוכי רגשי במגוון מרחבי חינוך בישראל. המחקר בוחן מרחב חדשני זה מנקודת מבט סוציולוגית ואנתרופולוגית שעניינה השאלה כיצד הפרקטיקות והשיח המתקיימים בו משקפים ומאתגרים את הסדרים החברתיים והתרבותיים הקיימים, ומנקודת מבט חינוכית – את הפוטנציאל הטמון בו לשנות את דפוסי שיח אלו או לשמרם. המחקר מתמקד בסוגים שונים של יחסי כוח אשר באים לידי ביטוי במטבח החינוכי-רגשי בהיבטים של מגדר, אתניות והמעמד המקצועי של אנשי החינוך. המחקר בוחן את מקומו של המטבח החינוכי-רגשי בשיח על אוכל, מזון והזנה במערכת החינוך הישראלית. במחקר נבחנים המסרים, ההנחות, הגישות, השיחים והערכים הרלוונטיים ליחסי הכוחות במערכת החינוך הישראלית, מסרים שהמנחים מקדמים, תורמים לשימורם או מאתגרים אותם.מממצאי המחקר עלה כי פרקטיקות העבודה שהמנחים משתמשים בהן כדי להרחיב את השיח על אוכל במערכת החינוך בישראל עשויות להיות פורצות דרך בתוך מערכת המצמצמת את השיח על אוכל להקשרים קליניים. המטבח החינוכי-רגשי נמצא ביחסי גומלין עם החברה והתרבות בישראל. כך, למשל, נמצא כי מן הצד האחד המטבח החינוכי-רגשי משמר יחסים מגדריים מסורתיים-פטריארכליים, אך בה-בעת הוא מאתגר אותם באמצעות פרקטיקות כגון החלפת תפקידים מגדרית. המטבח החינוכי-רגשי מאתגר גם את התפיסות האתניות הרווחות בישראל כאשר המנחים מאפשרים לבשל אוכל מתרבות המוצא של הילד כחלק מבירור זהותו. שני ממצאים מעניינים המרחיבים את הקטגוריות אתניות ומגדר נמצאו במחקר: "אוכל של ילדים" והתפיסה של אלרגיות והעדפות תזונתיות כסוגה חדשה של אתניות. במחקר נמצא כי "אוכל של ילדים" הוא פונקציה תרבותית חדשה שתפקידה להבדיל ולייחד את תרבות הילדים מתרבות המבוגרים. כן נמצא כי אלרגיות והעדפות תזונתיות מחליפות את המרכיב האתני בסימון של "אחר" חדש. אשר למעמד המקצועי של אנשי חינוך במערכת, נמצא כי בהיבט זה המטבח החינוכי-רגשי מתפקד כסוכן שינוי של ממש בכך שהוא מאפשר ניעות בין תפקידי הוראה וחינוך לתפקידים סמי-טיפוליים.