פניתי לאמן היימו וולנר בבקשה שיצור את האיורים לאחר שנוכחתי שהתמונות שצילמתי לאורך עבודת השדה מרובת המוקדים שערכתי לקראת כתיבת Food and Power היו מעטות ולא מוצלחות.
בניגוד לעבודת השדה בווייטנאם, ממנה שבתי עם אלפי תמונות מרהיבות ו״מוצלחות" מבחינה אתנוגרפית, המחקר בבית, בסביבה המוכרת והמובנת מאליה, הניב פרי ויזואלי דל ולא ממוקד.
לאחר שראיתי תערוכה שלו, חשבתי שציוריו החדים (המכאיבים? מפחידים?) של היימו יציעו לקוראים עוד רובד של מחשבה על הטקסט. במידה רבה, קריקטורה היא הקצנה של המהלך האתנוגרפי: התמקדות בנושא מסוים והבלטתו מתוך ניסיון להאיר אספקט חברתי- תרבותי מסוים – והיימו תפס את הנקודה והלך איתה הלאה בכל איור.
לכריכה בחרתי ציור גוטמני מובהק, צבעוני, עדין ומזמין, שונה מאד מאיוריו של היימו. היחס שבין דף השער הרך והמזמין, לבין האיורים השחורים-לבנים הדוקרנים מבטא גם את האופן שבו אני תופס את מחקר האוכל: מעורר תאבון ועניין, מפתה ומזמין, אבל גם חד, ביקורתי ומרובה תובנות.
