פרס מקס גלקמן 2025

המרכז הישראלי למדע אזרחי ("המרכז") באוניברסיטת תל אביב נוסד במטרה לתמוך ולהפעיל תוכניות מדע אזרחי בתחום האקולוגיה והסביבה בישראל. מחקר זה מבוסס על עבודת שדה אתנוגרפית בת כשנה, ועוסק בשאלה כיצד המרכז מיישב את הדואליות שלו כמוסד חברתי ומדעי, תוך התמקדות בשלש שאיפות מרכזיות: תקפות מדעית, מעורבות ציבורית ועקרונות FAIR data. הפרובלמה שעומדת בבסיס המחקר נובעת מפיצול בולט בספרות המחקרית שנוגעת למדע אזרחי, לגישות שאותן אני מאפיין כרומנטיות מחד, וכהיפר-ביקורתיות מאידך. לפי הגישה הרומנטית, המדע האזרחי הוא פרויקט המצליח לשלב את הציבור הרחב במדע, לייצר מדע דמוקרטי ולפרק הירארכיות של מוסדות ידע. לפי הגישה ההיפר-ביקורתית, המדע האזרחי כושל בהצהרותיו – הוא אינו מדעי מספיק, לפי ביקורות מ״המדעים הקשיחים״, שמדגישות את המומחיות, הכלים והידע שנדרש מחוקרים המבצעים מחקר – ואת היעדרן במדע המבוצע בידי הציבור הרחב. בנוסף, הוא אינו דמוקרטי מספיק – שכן מחקרים ביקורתיים מדגישים את האופנים שבהם הוא למעשה משחזר הירארכיות במדע, מדיר אוכלוסיות מסוימות מהמחקר, מנצל את ״התנדבותו״ של הציבור למחקר לצורך טובין סימבוליים וכלכליים, וכן על זו הדרך.
הצרימה שבין הגישות הללו הופכת את המדע האזרחי לתחום מרתק לשאלות על מערכות היחסים שנוצרות בין חברה ומדע, ועל האופן שבו אנשים שעוסקים במדע אזרחי פועלים באופן יומיומי לגשר על הפערים שהחברה בת ימינו מציבה ביניהם. הגישה דרכה ניגשתי לפרובלמה הזו היא דרך בחינת המדע האזרחי ״בפעולה״ – בהשראת לאטור, עקבתי אחר הפרקטיקות היומיומיות דרכן אנשי המרכז מתווכים, מפרידים ומנהלים את הפערים הללו. אל מול הביקורות והרומנטיזציה ששואלות ״מה הוא מדע אזרחי״ ובוחנות אותו אל מול קטגוריות מובחנות, ניגשתי לשדה מתוך השאלה ״מה מדע אזרחי עושה״. את השאלה הזו בחנתי בכל פעם דרך שאיפה שונה של אנשי המרכז – תקפות מדעית, מעורבות ציבורית ועקרונות FAIR data. דרך הפעולות הללו, הדואליות של המדע האזרחי והיומרות התיאורטיות שמושתות עליו הופכות לניתנות לראייה – באופנים שבהם אנשי המרכז פועלים אל מול המשתתפים בפרויקטים, בדרכים בהן הם מנסחים את פרוטוקול המחקר, בצורה שבה נבנים מסדי הנתונים ותחת העקרונות שדרכם הם מנוהלים.
התצפית האתנוגרפית שלי נמשכה כשנה, והתמקדה בשני צירי עבודה של המרכז למדע אזרחי – הציר שמוביל מהתצפיות בשטח אל המידע הסופי המשותף בין החוקרים במסדי הנתונים, והציר שמחבר את עבודתם של המדענים עם המשתתפים בפרויקטים, דהיינו, הציבור הרחב. בנוסף לתצפית, ביצעתי ניתוח של מסמכי המרכז ושל מסדי הנתונים בהם הוא נעזר. כמו כן, ביצעתי ראיונות עומק עם עשרה חוקרים ומובילי פרויקטים במרכז. ההכשרה שלי כאקולוג סיפקה לי הזדמנויות ותובנות ייחודיות לשדה, כאחד ש״דובר את השפה״, וכאדם ש״ניתן לסמוך עליו״, אך גם ייצרה אתגרים מסוימים, עליהם אני מנסה לגשר בעין ביקורתית ובאמצעות רפלקסיה.
בפרק הראשון בעבודה, אני מתמקד בביסוס התקפות המדעית במהלך העבודה המדעית במדע אזרחי. דרך מעקב אחר המסלול שעובר המידע לאורך הציר מהתצפית למסד הנתונים – מרגע איסופו בשדה ועד הפיכתו לנתונים מדעיים – אני מנתח כיצד עבודתם של מתנדבים שאינם מומחים זוכה להכרה כאובייקטיבית ותקפה מדעית. אני טוען שהתקפות המדעית במדע אזרחי מושגת באמצעות שילוב של מספר מנגנונים: אובייקטיביות המושגת דרך הסתמכות על טכנולוגיה, שימוש בשיטות מתוקננות המגשרות ומנטרות על הגבולות בין העולם המדעי לחברתי, ותהליכי בקרת איכות – תחילה על ידי הקהילה עצמה, ולבסוף על ידי המומחים. כפי שמתברר בפרק זה, הפיכתו של המדע האזרחי לתקף מדעית מתאפשרת דווקא דרך שיתוף הפעולה בין השחקנים המגוונים המעורבים בתהליך.
בפרק השני אני חוקר, לאורך ציר המדענים-משתתפים, את הדרכים בהן המרכז שואף למעורבות עם הציבור: בפרק השני אני חוקר את האופנים בהם המרכז משלב את זהותו הכפולה כמוסד מדעי וחברתי. היכולת לגשר על המתח שבין מדע לחברה מתאפשרת דרך שלוש פרקטיקות מרכזיות: עבודת גבול – פרקטיקות תיחום המאפשרות למחנכים ומדענים להפריד בין הספירה המדעית והחברתית, ובין תפקידיהם של המשתתפים השונים; "החלפת כובעים" – היכולת של חוקרים לנוע בין תפקידיהם כמדענים וכמחנכים; ויצירת מבנה ביו-כוח פרקטלי, שדרכו המשתתפים פועלים כמתווכים בין המדענים לטבע, וממקם את המשתתפים הן כאובייקטים והן כסובייקטים של ידע/כוח. אני טוען שפרקטיקות אלו מאפשרות את הבנייתם של פרויקטים מסוג win-win – בהם כל השותפים מרוויחים מההשתתפות. מבנים כאלה אפשריים כאשר חלוקת העבודה והאינטרסים מתיישרת עם מבנה הכוח/ידע, וחוקרים ומשתתפים עוסקים בפעולות משותפות שהן גם מדעיות וגם חברתיות, תורמים לאינטרסים של כל קבוצה באופן קולקטיבי ומתמקדים בנושא משותף של כוח/ידע. באמצעות פרקטיקות של תיחום, המרכז למדע אזרחי יכול להישאר חברתי למרות היותו מדעי, ולהיפך.
הפרק השלישי מתמקד במהלך החיים המדעיים והחברתיים של נתונים שנאספו בפרויקטים של מדע אזרחי. שיתוף נתונים הוא עקרון ליבה בניהול נתוני מדע אזרחי, המיושם דרך עקרונות FAIR – Findability, Accessibility, Interoperability, Reusability. אני חוקר את המשמעויות האמיות הכפולות של נתוני FAIR וניהול נתונים הוגן, הן כשאיפות אידיאליות והן כפרקטיקות בפועל. מסדי הנתונים הגלובליים המוצגים כקופסא שחורה, והמשא ומתן סביב הנגישות שלהם, שופכים אור על מעורבות ותקפות מנקודת מבט שונה. עקרונות FAIR, כשיטות סטנדרטיות, מעצימים את יכולת השימוש החוזר בנתוני מדע אזרחי בקהילה המדעית, בעוד שנגישות נתפסת כמקדמת מעורבות עם הציבור. כך, העקרונות הללו מניעים מחדש את צירי העבודה של המדע האזרחי בכיוון ההפוך: כפרקטיקה מדעית, עקרונות FAIR דורשים מהמדענים לעקוב אחר שרשראות ייצור הנתונים. כערך חברתי, FAIR מעורר דיונים על בעלות נתונים, וממקם את הציבור כמפעילי כוח/ידע על מדענים, באופן שהופך את מבנה הביו-כוח הקיים במדע אזרחי. דרך FAIR והוגנות, כיוון הצירים המתוארים מתהפך.
יחד, שלושת הפרקים מציעים תיאור של מדע אזרחי בפעולה, המתגלם דרך שני צירי הפרקטיקה העיקריים שלו: תצפית-מסד נתונים ומשתתפים-מדענים. בעקבות שאיפות ופרקטיקות של תקפות מדעית, מעורבות ציבורית ועקרונות FAIR data, אני מבסס את טענתי שיש להבין את המדע האזרחי באופן מורכב יותר מהאופן שבו הוא נתפס כיום בספרות. במקום לחגוג את הצלחתו או לבקר את כישלונו במימוש מלא של שאיפותיו, יש להבין אותו כצורה היברידית של מדע וחברה. צורה זו מנהלת משא ומתן מתמיד על מיקומה בעולם המודרני – עולם המתאפיין בהפרדה חדה בין המדעי והחברתי.
באופן פרדוקסלי, דווקא הניסיון לגשר בין שני העולמות הללו מחייב את המדע האזרחי לחזק ולשמר את ההבחנה ביניהם. כך למשל, כדי להיות "מדעי מספיק", המדע האזרחי נדרש להדגיש את ההבדל בין ידע מדעי לחברתי; וכדי להיות "חברתי מספיק", עליו להבליט את ההבדל בין פעילות חברתית לפעילות מדעית. בפועל, המדע האזרחי מופיע כישות דינמית ומורכבת, המצליחה להתקיים דווקא מתוך המתח המתמיד הזה – בין שאיפתה לגשר על הפער בין מדע לחברה, לבין הצורך המעשי לשמר ולחזק את ההבחנה ביניהם. הצלחתו של המדע האזרחי טמונה ביכולתו לנווט בין הסתירות הללו, ולייצר פרקטיקות שמאפשרות לו להיות בו-זמנית גם מדעי וגם חברתי, מבלי לוותר על אף אחד מהממדים הללו.